<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן י"ט</h1>
<h2>דף פז:</h2>
ואשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת בעלה בעד אחד ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה. וכן אם נתגרשה בגט פסול ונשאת ודוקא נשאת אבל נתקדשה מותרת לחזור לו. וכן אם נשאת על פי עדים ונמצאו שקרים, (מותרת לחזור לו, עכ"ל) [זה אינו מובן והוא טעות דמוכח ועיין סמ"ק סי' קפ"ט כי הוא לשונו ממש רק תיבת מותרת לחזור לו ליתא שם והוא ט"ס].
כתב הר"י מקורביל ז"ל עד אחד נאמן באשת איש וביבמה. ואפילו עבד ואפילו (אשה) [שפחה] חוץ מצרתה ויבמתה וחמותה וכלתה ובת בעלה. וגוי מסיח לפי תומו והיא [עצמה] נאמנת היכא דלא שייך למימר בדדמי כגון מת בעלי במלחמה. והטעם בקולות אלו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם בא (עליה) בעלה תצא מזה ומזה. וצריכה גט מזה ומזה. והולד ממזר מזה ומזה. ואין לה מזונות ולא פירות לא על זה ולא על זה. הקלת עליה בתחלתה דדיקא ומינסבא.
<h2>דף קיז.</h2>
האשה נאמנת לומר מת בעלי כדי שתנשא לפיכך אם באה לב"ד ואמרה מת בעלי התירוני לינשא. ולא הזכירה שום כתובה בעולם מתירין אותה ומשביעין אותה ונותנין לה כתובה. אמרה תנו לי כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה. אמרה התירוני ותנו לי כתובתי מתירין אותה [להנשא ונותנין לה כתובתה מפני שעיקר דבריה על עסקי הנשואין באה אבל אם באה ואמרה תנו לי את כתובתי והתירוני להנשא מתירין אותה] ואין נותנין לה כתובתה. ואם תפסה אין מוציאין מידה.
<h2>דף קכב.</h2>
כתב הר"י מקורביל ז"ל עד אחד נאמן באשת איש וביבמה. ואפילו עבד ואפילו (אשה) [שפחה] חוץ מצרתה ויבמתה וחמותה וכלתה ובת בעלה. וגוי מסיח לפי תומו והיא [עצמה] נאמנת היכא דלא שייך למימר בדדמי כגון מת בעלי במלחמה. והטעם בקולות אלו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם בא (עליה) בעלה תצא מזה ומזה. וצריכה גט מזה ומזה. והולד ממזר מזה ומזה. ואין לה מזונות ולא פירות לא על זה ולא על זה. הקלת עליה בתחלתה דדיקא ומינסבא.
כתב הרמב"ם ז"ל כבר אמרנו שעד מפי עד כשר לעדות אשה. והוא ששמע מפי בן דעת. מת פלוני כגון עבד או שפחה אבל מפי שוטה וקטן אין מעידין. שמע מפי תינוקות אומרים באנו מהספדו של פלוני כך וכך ספדנין היו שם ופלוני החכם ופלוני עלה (על) אחר מיטתו וכך וכך עשו במטתו הרי זה מעיד על פי דברים אלו וכיוצא בהן ומשיאין את אשתו. האשה שאמרה מת בעלי במטתו נאמנת. ישראל שאמר הרגתי תנשא על פיו. והגוי שמסיח לפי תומו משיאין על פיו. וכיצד אמר הגוי אוי לו לפלוני שמת כמה טובה עשה עמי או שהיה מסיח לפי תומו ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה בא עמנו ומת וכיוצא בדברים אלו שהן מראין שאין כוונתו להעיד הרי זה נאמן. וישראל ששמע מפיו מסיח לפי תומו מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו. אבל אם נתכוון להטיל אימה כגון שאמר לאחד עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי פלוני אין זה מסיח לפי תומו וכן כיוצא בדברים האלו. גוי שהתחיל להסיח לפי תומו תחלה אע"פ ששאלו אותו אחרי כן ובדקו כיצד היה כל המאורע הרי זה נאמן ומשיאין על פיו. כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד משיאין על פיו אבל אם אמר העד או העבד או האשה מת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן. ואם העיד בדבר שרובן למיתה אין משיאין על פיו כגון שנפל לים או טבע בים הגדול אין מעידין עליו שמא יצא במקום אחר. ואם נפל במים מקובצים כגון בור ומערה שרואה כל סביבו ושהה כדי שתצא נפשו ולא עלה מעידין עליו שמת ומשיאין את אשתו. ראוהו שנפל לגוב אריות וכיוצא בהן אין מעידין עליו איפשר שלא אכלוהו. לחפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש או לתוך יורה רותחת מלאה שמן או יין או ששחטו [שני סימנין או] רוב שני סימנין הרי אלו מעידין. עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או ראיתיו במפולת או טבע בים הגדול ומת וכיוצא באלו מדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו. ואם לא אמר קברתיו לא תנשא. ואם נשאת לא תצא. [וכן האשה שמעיד לה עד אחד שטבע בעלה במים שאין להם סוף לא תנשא ואם נשאת לא תצא]. וכן גוי שמסיח לפי תומו ואמר טבע פלוני לא תנשא ואם נשאת לא תצא. וחכם שהורה להשיא אותה לכתחלה מנדין אותו. מצאוהו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימין והכירוהו בהן שהוא פלוני מעידין עליו. ואם נטל אחד מאלו אע"פ שיש לו סימנין אחרים בגופו או בכליו [ואפילו שומא] אין מעידין עליו. בד"א בשראוהו תוך ג' ימים אחר הריגתו אבל לאחר ג' ימים אין מעידין עליו מפני שפרצוף פניו משתנה. ואם טבע במים אינו נשתנה כל זמן שלא יצא ליבשה מעידין עליו אפילו לאחר זמן מרובה. ובודקין אותו אפילו לאור הנר או לאור הלבנה. יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא הגוי משיח לפי תומו ואמר איש פלוני שיצא עמי מכאן מת [משיאין את אשתו] ואע"פ שאין הגוי יודע אותו האיש והוא שאמר קברתיו ע"כ. והרשב"א ז"ל פסק (בקדושיו) [בחדושיו] כל שאמר מת סתם נאמן. ואין צריך לומר קברתיו ובתשובת שאלה כתב שצריך לומר מת וקברתיו ואם (לו) [לא] אמר שקברו אינו נאמן ומ"מ אם נשאת לא תצא. ויש מי שמתיר אף בלא אמר קברתיו. והראשון נראה עיקר עכ"ל.
